<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ד ס"ז</h1>
<h2>דף מג.</h2>
לעולם אין מברכין על הריח אלא אם כן יש לו עיקר, כיצד הרי שנתן מיני בשמים במים או בשמן וכבשם שם עד שקלט השמן או המים ריחן ואחר כך נטלן משם שלא נשאר שם מן הבשמים [אינו מברך, אבל אם נשאר שם מן הבשמים] בין שלמים או כבושין או טמונין והריח [ה]מים או השמן בעודן שם, אף ע"פ שאין הבשמים ההם מריחין קודם שנתנן שם מברך עליו אותה ברכה שהיה מברך על הבשמים עצמן אם הריח אותן.
